(עברית – Hebrew) מצעד השיבה הגדול – עזה, פלסטין

ORIGINAL LANGUAGES, 14 May 2018

ד עזדין אבו אל עיש – TRANSCEND Media Service

2 מאי 2018 – עד יום הנכבה ב-15 במאי. הפלסטינים עייפו ממלחמה, והם דורשים חירות ושקט נפשי. המחאות העממיות הללו הן תולדה של ייאוש ותסכול. הן נועדו להזכיר לקהילה הבינלאומית ולקרוא לה להכיר בסבלם הממושך של הפלסטינים, בהפחדה ובדיכוי שהם מנת חלקם. איש אינו יכול למנוע מהפלסטינים לחלום; זוהי מהותו של המצעד הגדול לשיבה – מצעד פומבי, שקט ובלתי אלים אל חלומותיו של עם להיות עם חופשי ועצמאי, שווה זכויות ככל עם בעולם, אל חלומותינו לחיות בריבונות על אדמתנו ומשאבינו.

יש לנו זכות לחלום על מה שאנחנו רוצים להיות ומה שאנחנו רוצים להשיג. האין לאזרחים הפלסטיניים זכות לחיות ביום מן הימים במדינה חופשית, עם שכונות ורחובות ומים נקיים, עם דיור נאות, בתי ספר ומקומות עבודה של ממש, עם חינוך שמקנה הכשרה מקצועית ראויה? האם אין לאזרחים הפלסטיניים זכות לנוע בחופשיות בארצם, כשהעולם ערב לבטחונם האישי כשהם משמיעים את כולם בענייני חברה ומדינה? האין זו זכותו של העם הפלסטיני לערובה לעתיד ילדיהם? לכך שלא יחיו בקהילות הנאנקות תחת עול השלטון ומשברי אבטלה ועוני, בהעדר כל בטחון כלכלי וסוציאלי? המותר לפלסטינים לחלום על מחר?

החלום הוא כל מה שהותירה לנו מורשת העבר, ואיש אינו יכול להטיל עלינו את האחריות לאי-הגשמתו. מדובר בזכותנו האישית לחיים, שדבר לא נותר בהם מלבד מה שעוללו האחרים ומה שהותירו מאחוריהם. הם הותירו בחילה ודעות קדומות, הפכו את החיים למערות קבורה חשוכות, פרוזדורים ומעברים אפלים וחסומים, והפכו את גן העדן של חלומותינו למדבר צייה של מלכודות שכחה.

אילו אופציות הותירה ישראל לעם הפלסטיני. ישראל הותירה להם את הלאווים המפורסמים שלה: לא להתנגדות צבאית, לא למחאות עממיות לא-אלימות, לא לזכותו של העם הפלסטיני לחלום, לא להכרה במדינה הפלסטינית, לא לירושלים כבירת פלסטין, לא לזכות השיבה של הפליטים, ולא לגבולות 67.
העם הפלסטיני לא ישלים עם חיים של סבל וחוסר בית. העולם תובע ומבקש מהנתונים לכיבוש לגלות סבלנות ואיפוק, אבל מהו אותו הגיון מוזר ומעוות שמאפשר לו לבקש מהקורבן או הפצוע שלא לזעוק את מכאוביו?

איש אינו יכול לנבא, לנחש או לחזות את ההשלכות של המחאות הפומביות השלוות הללו – איש אינו יודע לאן יובילו אותנו. התוצאה הוודאית היחידה היא עוד הרוגים ופצועים, עוד סבל ושנאה.

העם היהודי חלם על בית בפלסטין על יסוד קשריו ההסטוריים עם ארץ ישראל ועל סמך האשליה שמדובר ב”ארץ ללא עם”. הטיהור האתני והעקירה המתמשכת של פלסטינים ממולדתם אפשרו את הקמת מדינת ישראל, והמשך בניית ההתנחלויות יותיר את פלסטין כעם ללא ארץ. גם אם יש ליהודים זכות הסטורית על הארץ, ששורשיה ניטעו לפני אלפיים שנה, אין זאת אלא שזכות זו מושתתת על יישוב הסטורי, ולא על כך שהארץ הוגדרה כמדינת-לאום כמקובל בעידן המודרני. אם יישוב הסטורי מקנה זכות כלשהי על הארץ, כיצד זה שהפלסטינים שגורשו ב-1948, לפני 70 שנה “בלבד”, נשללה מהם הזכות על אותו ארץ? הישראלים נערכים בימים אלה לחגיגות השבעים להקמת מדינת ישראל, שקמה על התביעה לשוב לארץ שאבדה להם לפני אלפי שנים, בעוד שהפלסטינים משתוקקים לשוב למציאות מתועדת היטב בת שבעים שנה – והראיה, רבים מהפליטים והעקורים מתגוררים עדיין מרחק קטן מבתיהם שחרבו או נגזלו.

התקווה של הישראלים לא תתגשם כל עוד לא יתגשם חלומם של הפלסטינים. הישראלים הצליחו כמעט בכל התחומים, אך עדיין לא סיפקו את הצורך החשוב והחיוני ביותר: לחיות בשלום ללא פחד, בקשרים טובים עם שכניהם. מדד השלום העולמי (GPI) מבוסס בעיקר על יחסים טובים עם השכנים, כבוד לזכויות הזולת, חלוקה שוויונית של משאבים ומעבר חופשי של מידע. במדד זה, מדורגת ישראל במקום ה-144, ופלסטין במקום ה-145, מתוך 163 ארצות.
הדרך היחידה לשפר את דירוג ה-GPI של ישראל ופלסטין היא להתקדם ביחד, לחתום לשלום, בריאות וחירות לפלסטינים ולישראלים כאחד. שלום הוא המקום שבו כולם בטוחים, מוגנים, חופשיים, בריאים וחיים בהרמוניה. עלינו להתייצב לנוכח המציאות באומץ, להכיר בכך ששני העמים חיים וזכאים לחיות, חופשיים במידה שווה ומקיימים שכנות טובה.

הפלסטינים הם אומה ועם עם הסטוריה תרבות, פוטנציאל, חלומות ותקוות. הפלסטינים מוחים כדי לספר לעולם כולו כי העם הפלסטיני הוא אומה חיה המסרבת לגווע, כדי להזכיר לעולם שהפלסטינים הם אומה הנתונה עדיין תחת כיבוש. העם הפלסטיני שואף לחופש ועצמאות. איש אינו יכול למחוק או לשלול את קיומה של פלסטין, את קיומם של הפלסטינים. קיום זה מושרש עמוק ומתפשט בתודעה, בלב, בנשמה, בכל תא ולכל רוח. איש אינו מבקש מאחרים לחיות בדו-קיום או להשלים עם עוולות בכך שצד אחד יכפיף את ראשו וישלים עם פתרון צודק וטוב לצד השני בלבד. זה אי-צדק. אי-צדק מוביל לאלימות ואלימות מולידה רק עוד אלימות ושנאה. ככל שהכיבוש נמשך, השנאה תימשך והמחזור לא יגיע לסיומו.

ישראל אינה יכולה לשים קץ לצעדות הללו, וגם לא להרתיע בכוח הזרוע או לשלול את חלומותיהם ותקוותיהם של בני העם הפלסטיני. מנהיגי ישראל ראוי שילמדו מנסיון העבר: ראש הממשלה רבין חלם לראות את עזה טובעת ואף להטביעה בים, והוא נקט יד קשה ושבר עצמות במהלך האינתיפאדה הראשונה. רבין זכרונו לברכה נרצח ועזה עדיין גאה ואיתנה ולעולם לא תטבע ביום. הוא נוכח לדעת שלעולם לא ניתן היה לסיים את הסכסוך באמצעים צבאיים. באוסלו, הוא אומר די לשפיכות הדמים, השלום הוא הדרך היחידה.

ראש הממשלה בגין רצה מאד להחזיר את עזה למצרים. בגין כבר אינו עמנו, ועזה נשארה שרירה וקיימת, ויש לה הווה ועתיד. ראש הממשלה שרון העדיף לסגת באופן חד-צדדי מעזה, לסגור את הדלתות מאחוריו ולהותיר אותה ככלא ענק. שרון עזב, ועזה נותרה גאה, חזקה ונחושה מתמיד.
הפלסטינים אינם מטפחים תאוות נקמה ואינם שונאים איש. הפלסטינים הם עם עם עתיד, תקוות וחלומות. אנחנו רוצים להצליח ולהיות חופשיים ואנחנו רוצים שגם אחרים יהיו חופשיים.

הגיעה העת לעשות משהו, זה דחוף, ודבר אינו בלתי-אפשרי. האמת שלובת ידיים עם האחריות. זו האחריות של כולנו. בעזרת העולם, ישראל והפלסטינים יכולים לשים קץ לסכסוך המתמשך הזה אם ינקטו צעדים חיוביים של הכרה בצדק, בחירות, ובזכויות הלגיטימיות והשוות של כל העמים. הם זקוקים להחלמה ולאיחוי מלא של הפצעים.

“העסקה האולטימטיבית” היא הגשמת ארץ הקודש כארץ שלום. בשותפות, יוכלו הפלסטינים והישראלים לחיות כולם בארץ זו – מוסלמים, נוצרים ויהודים – כאזרחים שווים בני דתות אברהם. רפאו את הפצעים ומחו את הדמעות. אל תביטו לאחור, הביטו קדימה ולימדו את השיעורים.

___________________________________________________

ד”ר אבואליש הוא כיום פרופסור לבריאות עולמית באוניברסיטת טורונטו ומחבר הספר “אני לא שונא”: מסע של דוקטור עזה על הדרך לשלום ולכבוד האדם (2011). הוא נולד וגדל במחנה הפליטים ג’בליה בעזה, והיה מעורב במאמצים הומניטאריים ופיוס במשך מרבית חייו, וגם אלוף זכויות הנשים. בינואר 2009 נהרגו שלוש בנותיו ואחיותיו של ד”ר אבואליש מירי טנקים ישראלי לעבר ביתו, במהלך פלישת ישראל לרצועת עזה. הוא ייסד את קרן “בנות לחיים” בזיכרון http://daughtersforlife.com.

This article originally appeared on Transcend Media Service (TMS) on 14 May 2018.

Anticopyright: Editorials and articles originated on TMS may be freely reprinted, disseminated, translated and used as background material, provided an acknowledgement and link to the source, TMS: (עברית – Hebrew) מצעד השיבה הגדול – עזה, פלסטין, is included. Thank you.

If you enjoyed this article, please donate to TMS to join the growing list of TMS Supporters.

Share this article: email mastodon facebook 🔗 copy link

This work is licensed under a CC BY-NC 4.0 License.

Comments are closed.